#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רצח. מנין לדין קבוע ובאיזה אופן מדובר 1) לרבנן 2) לר' שמעון? 	"1) מדכתיב וארב לו. בזורק אבן לחבורה של תשעה ישראלים וגוי אחד והרג ישראל שפטור משום שהגוי קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי וספק נפשות להקל.<br>2) כתבו התוס' (ד""ה וכל) שלמסקנא ר""ש סבר כרבי ויליף נתינה נתינה ואייתר ליה וארב לו לקבוע, אבל לתנא דבי חזקיה קשיא [כן פירשו דבריהם המהר""ם בב""ק מד והערול""נ כאן] ומיירי בזורק אבן לחבורה של תשעה ישראלים וגוי אחד ואמר לאותו שעומד שם אני מתכוין והרגו שפטור מטעם כל קבוע מוארב לו, וכי האי גוונא אם כולם ישראלים אף לר""ש חייב <sup>קיז</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קיז.  והר""ן כתב שלר' שמעון אין מדאורייתא דין קבוע ואינו אלא מדרבנן.</span>"	סנהדרין עט. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"רצט. ""ואם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש"" באיזה אופן מדובר ומה הדין? "	"בנתכוין להרוג את חבירו והרג את האשה, לרבנן חייב מיתה ולרבי חייב ממון לשלם דמי האשה ליורשיה. כתבו התוס' (ד""ה ומפקא) שלתנא דבי חזקיה הסובר שנתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור ממיתה ומממון מתפרש הפסוק שנתכוין להרוג את האשה והרגה וחייב מיתה <sup>קיח</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קיח.  והר""ן הביא פירוש ה""ר דוד שלחזקיה מיירי שהתכוין לתת לחבירו מכה שאינה ממיתה ולפיכך כשנהרגה האשה פטור עליה, כדין נתכין להכותו על מתניו שלא היה בו כדי להמית שפטור, וחייב לשלם ממון ליורשיו כדין מזיק, דלענין נזיקין לא בעינן כוונה דאדם מועד לעולם.</span>"	סנהדרין עט. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ש. כיצד פירשו התוס' דברי תנא דבי חזקיה אף מכה אדם לא תחלוק בו בין שוגג למזיד בין מתכוין לשאינו מתכוין בין דרך ירידה לדרך עליה לפוטרו ממון? 	"פירשו התוס' (ד""ה בין) בין שוגג למזיד איירי בממון אחר בהדי מיתה, ונפקא לן מינה דחייבי מיתות שוגגים פטורים מתשלומים משום שלא חלקת.<br>בין מתכוין לשאין מתכוין לפטור מדמי הנהרג באופן שהתכוון להרוג את זה והרג אחר ולאפוקי מרבי שמחייב, וקמ""ל שכמו נתכוין להרוג את זה והרג את שמתכוין פטור מלשלם ה""נ כשהרג את שאין מתכוין פטור.<br>וכמו שדרך עליה שלא ניתנה שגגתו לכפרה אין לוקחים ממנו ממון לפוטרו כך גם בדרך ירידה ואע""ג שניתנה שגגתו לכפרה, ולפטור מזיד דרך ירידה הוצרך שאינו יכול לשלם דמים ולהפטר ממיתה. ויש טועים לומר להפך, לפטור שוגג דרך עליה מתשלומים כמו דרך ירידה."	סנהדרין תוס' עט:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שא. מה הדין ומדוע בשור שנגמר דינו שנתערב בשוורים מעלייא? 	"כתבו התוס' (ד""ה בשור) שלריב""ם כולם ימותו, ק""ו מהמשנה בזבחים שאפילו בהקדש שור הנסקל אוסר את כולם וק""ו בהדיוט. ופירשו התוס' שאין אומרים שיפרשו ויהיו מותרים משום גזירה שמא יקח מן הקבוע. לר""ת לר""ל ניכבשינהו דנייניידו ומותרים דכל דפריש מרובא פריש. לרבא לרבנן סוקלים אותם ולר' יהודה כונסין אותם לכיפה, וטעמם כמבואר בתשובה הבאה. [למהרש""ל לר""ת אין גורסים בבא זו בדברי רבא ולכו""ע ניכבשינהו דנייניידו, ואפשר שהברייתא דלקמן חולקת שכולם אסורים. ולמהרש""א גורסים בבא זו, ולרבנן לרש""י סוקלים את כולם ולר""ת סוקלים את אותם שיש לתלות שהרגו ומשום ובערת הרע מקרבך]."	סנהדרין עט: - פ. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שב. רוצח שנתערב באחרים כולן פטורין ר' יהודה אומר כונסין אותן לכיפה. כיצד מיירי ומה טעמם? 	"לרבי אבהו אמר שמואל מיירי ברוצח שלא נגמר דינו שנתערב ברוצחים אחרים שנגמר דינם, רבנן סברי אין גומרין דינו של אדם אלא בפניו הלכך כולן פטורין. ור' יהודה סבר שאי אפשר לפוטרם לגמרי שהרי הם רוצחים וגם הוא רוצח שהרי קבלו העדויות ונשאו ונתנו בדבר, ולכן כונסין אותן לכיפה.<br>לריש לקיש באדם דכו""ע לא פליגי דפטירי, אלא כאן לגירסתנו מיירי בשור שלא נגמר דינו שנתערב בשוורים אחרים שנגמר דינם, רבנן סברי כמיתת בעלים כך מיתת השור ואין גומרים דינו של שור אלא בפניו הלכך כולן פטורין. ור' יהודה סבר כונסין אותן לכיפה שמכיון שהרגו אי אפשר לפוטרן <sup>קיט</sup>.<br>ולריב""ם (בתוד""ה בשור) נראה דגרסינן כמו שכתוב בספר ישן אחד שנחלקו בשור שלא נגמר דינו שנתערב בשוורים אחרים מעלייא, שלרבנן כולם פטורים דאין גומרים את דינו של השור אלא בפניו ולר' יהודה כונסין אותן לכיפה שיש כאן אחד שהרג.<br>ולרבא חסורי מחסרא מתני' והכי קאמר חץ שיצא מבין שנים והרג ואין ידוע ממי, שניהם פטורים. ושור שנגמר דינו שנתערב בשוורין מעלייא, לרבנן סוקלין אותן שהרי כולם אסורים בהנאה ואין הפסד לבעלים בסקילה, הלכך סוקלין אותן כדי שתתקיים מצות סקילה במחויב בה ור' יהודה סבר כונסין אותן לכיפה שא""צ לסוקלן שלא להטריח את הב""ד.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קיט.  התוס'  הוסיפו סברא בדעת חכמים שלא הורגים א. שלא להטריח את הב""ד ב. גזירה שלא יבואו להחליף שגם באדם יהרגו. וגם לר' יהודה אין הורגים כדי לעשות היכר כדי שלא יחליפו באדם. ולרבנן שפוטרים למהלך הראשון של ר""ת השוורים אסורים כבר מחיים ולמהלך השני כשהם חיים הם מותרים בהנאה ורק לאחר שנשחטו או מתו אסורים. </span>"	סנהדרין עט: - פ. ותוס'		
